למה אנו מחייבים את המחממים באינפראאדום שלנו לעבור “מבחן לחות קשה”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות מכל הכיוונים, והטמפרטורות יכולות לעלות ממידות של קרירות קיצונית לחום גבוה בתוך שניות.
על האריזה תראו ציון “IPX5”. זה אומר בעצם שהמכשיר יכול לעמוד בזרם מים מכל כיוון, מבלי להינזק. אבל הבעיה היא שהציון הזה בנייר אינו שווה למציאות. לכן אנו מחייבים את כל המכשירים לעבור בחדרי חום ולחות, כדי לראות איפה באמת הם עלולים להינזק.
המאבק נגד האדים
קל לעצור מים נוזליים. אבל אדים? לא כל כך.
אדי המים מוצאים את החריצים הקטנים ביותר, דרכם טיפות המים לא יכולות לעבור. הם חודרים לתוך המכשיר, נשארים על החוטים, ומתחילים לפגוע במתכת. כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחדרי חום כדי להאיץ את התהליך. אנו מעלים את הטמפרטורה ואת הלחות, כך שהחומרים שמחזיקים את המכשיר יתרחבו ויצטמצמו שוב ושוב.
אם החומרים שמחזיקים את המכשיר אינם מושלמים, המכשיר עלול לדלוף במהלך המבחנים האלה. אנו מעדיפים לגלות זאת במעבדה, ולא שתגלו זאת רק כשהנורה שלכם תפסיק לעבוד שישה חודשים לאחר ההתקנה.
אפקט “המקלחת הקרה”
מנורות אינפראאדום נהיות חמות מאוד. אבל כשאתם נכנסים למקלחת קרה, הטמפרטורה של האוויר סביב המנורה יורדת באופן מיידי.
זה יוצר אפקט של ואקום, שמושך את האוויר הלח פנימה לתוך המכשיר. זו נקודת כשל ערמומית. אנו מבזבזים הרבה זמן על בדיקת המרווחים בין הרכיבים – כדי לוודא שיש מספיק מרווח ביניהם, כך שהלחות לא תגרום לקשר בין הרכיבים, שגורם לכיבוי המכשיר.
האיזון הנכון
אולי תחשבו, “פשוט סגרו את המכשיר היטב וזהו”.
הלוואי שזה היה כל כך פשוט. אם נסגור את המכשיר יותר מדי, הרכיבים הפנימיים לא יוכלו לנשום. הם יתחילו להישרף מהחום, והקבלים ייהרסו.
זו מעין מלחמה של איזון. עלינו למצוא את הנקודה האידיאלית – שהמכשיר יהיה עמיד מספיק כדי לעמוד בתנאי חדר האמבטיה, אך גם יהיה פתוח מספיק כדי שהרכיבים האלקטרוניים לא יתחממו יותר מדי. זה דורש קצת עבודה, אבל זו הדרך היחידה לוודא שהמנורה אכן תעמוד במבחני הזמן.